נזיקין וביטוח - רשלנות רפואית

תוצאת הטיפול הרפואי תלויה בגורמים שלא תמיד ניתנים להערכה או לתחזית מדוייקת והיא אינה תלויה רק במקצועיותו של הרופא המטפל ולפיכך אין בטחון מוחלט באשר לתוצאה הסופית של הטיפול הרפואי. לא כל מקרה של כישלון רפואי הגורם לנזק או החמרת נזק קיים נגרם כתוצאה מרשלנות הרופא המטפל. אחריותו של הרופא אינה אחריות מוחלטת. כמו בכל מקצוע אחר חובתו של רופא לפעול בזהירות סבירה בהתאם לנסיבות בכל מקרה קונקרטי. שאלת התרשלותו של הרופא במקרה קונקרטי תיבחן על פי פעולת הרופא הסביר בשעת מעשה ולא באופן רטרואקטיבי. לא כל טעות בשיקול הדעת תיחשב כחוסר זהירות או סטייה מסטנדרט הזהירות הראויה. הטלת מידה כזו של אחריות תיצור מגמה של "רפואה מתגוננת" שבסופו של דבר תיפגע בציבור המטופלים. התהליך הרפואי כולל שלושה שלבים שבכל אחד מהם מוטלות על הרופא חובות שהפרתן תחשב לרשלנות רפואית. שלב ראשון הוא שלב האבחון ,גילוי המחלה מקום שרופא סביר היה אמור לגלותה. על רופא סביר לא להתמהמה בביצוע בדיקות ולפעול לקבלת אבחנה חד משמעית. במסגרת זו חלה על הרופא חובה להקשיב למטופל ולטרוניותיו. שלב שני הוא השלב בו מחליט הרופא על הטיפול הראוי לדעתו. על הרופא להחליט על הטיפול הראוי ולפקח על ביצוע החלטתו. השלב השלישי הוא הטיפול עצמו ,לרבות המעקב הרפואי לאחר הטיפול. אחת מהחובות המוטלות על הרופא כלפי מטופליו היא החובה לנהל רישום רפואי תקין בנוגע לטיפולים שניתנו לחולה, לתרופות ומינונן, הבדיקות שנערכו ותוצאותיהן וכיו"ב. אי מילוי חובת הרישום מהווה על פי פסיקת בית המשפט העליון מחדל רשלני אשר יש בו גם כדי לפגום בטיפול עתידי בחולה. רישום רפואי לקוי ורשלני ללא הסבר מניח את הדעת (לדוגמא מצב חירום) יעביר את נטל הוכחת העובדות השנויות במחלוקת ( שניתן היה לבררן מתוך רישום תקין) אל כתפי הרופא או המוסד הרפואי .חובה נוספת החלה על רופא שהפרתה תיחשב רשלנות היא חובת הגילוי הרפואי. הסכמת החולה לטיפול רפואי תיחשב כהסכמה רק אם היא נתקבלה מתוך מודעות לכל המידע הרפואי הדרוש לחולה סביר כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע ובכלל זה הסיכונים הכרוכים בטיפול, סיכויי החלמה ,תופעות לוואי, אופן ביצוע הטיפול וכו'. על הרופא חלה חובה לגלות לחולה כל מידע רלוונטי הנוגע לטיפול העתיד להתבצע בגופו .ביצוע טיפול ללא הסכמה מדעת של חולה עשוי להקים כנגד הרופא מלבד תביעה בעילת רשלנות גם עילת תביעה בעוולת תקיפה. חריג למצב זה הוא מצב חרום שאז קיימת סמכות חוקית למתן טיפול רפואי כפוי, ללא הסכמתו ועל אף התנגדותו המפורשת של החולה, גישה זו מאומצת בחוק זכויות החולה התופס את התנגדות החולה לטיפול חירום כנסיון התאבדות.

 

תאריך: 10/09/2003

מאת :עו

 כותבים email לכתבים -

 
הוספת תגובה

 

 
תגובות הגולשים
אין תגובות גולשים