|
חמש הבנות לבית משפחת רדמי מתגוררות בגוש קטיף והסביבה , האמא מזל רדמי: "כואב לי שהן רחוקות ממני. אבל אני תומכת במחאה ואני מאמינה שהגירוש שלא יצא לפועל" , מטה גוש קטיף בראש העין: רוב מוחץ ממתפקדי הליכוד בראש העין נגד ההינתקות .
מזל ושלום רדמי גידלו חמש בנות במהלך חייהם. חמשת הבנות חיות כיום ברחבי גוש קטיף והסביבה. חמש הבנות, כמו אלפי המתיישבים, צפויות לאבד את בתיהן ולהתפנות מהיישוב כבר בשבועות הקרובים. משפחת רדמי כמובן טוענת שההינתקות לא תצא אל הפועל. "אנחנו חלק מהמאבק", אומרת השבוע אימן של הבנות מזל, "אפילו שבעלי ואני פה בראש העין, הלב שלנו תמיד איתן". לחמשת בנות משפחת רדמי ו 2 נכדים, שתיים מהבנות מתגוררות ביישוב נווה דקלים, השאר מתגוררות בנצרים, עצמונה וגן אור.
"הבנות שלי כאלו צדיקות שאני מתפלאת איך הן יצאו ככה", אומרת מזל, "כולן אומרות לי 'אמא, יש בורא עולם, אל תדאגי לא תהיה הינתקות'. הבת שמתגוררת בנצרים מספרת לי שכל הזמן מגיעות משפחות חדשות, שבנו בית כנסת חדש. הבנות שלי שבנוה דקלים מארחות מעל לשלושים איש בבתים שלהן. יש להן אמונה חזקה והן, וגם הנכדים שלי, מחזקים אותי כל הזמן". מזל לא ראתה את בנותיה, חתניה ונכדיה כבר קרוב לחודשיים, "בגלל כל הבאלגן יש קושי לצאת ולהיכנס מהיישוב אז לא ראיתי אותם הרבה זמן, הפעם האחרונה שנפגשנו היתה בשבת האירוח למתיישבים שנערכה בראש העין", קובלת מזל, "קשה לי עם זה שאני לא לידם, לא יכולה לעזור בגידול הנכדים כמו כל הסבתות, אבל אני מכבדת את ההחלטה שלהן לגור שם ותומכת בהן".
מזל ושלום עצמם הם פעילים למען ביטול ההינתקות. מזל משתתפת בהפגנות ובכנסים כבדרך קבע. ביתה מלא בציוד המחאה: פלייארים, שלטים, סרטים כתומים וכמובן חולצות. "כשהכל היה שקט ומסודר ועוד לא דיברו על ההינתקות, לא חששתי", מספרת מזל, "הילדות גם למדו איך להרגיע אותי. עכשיו, עם ההינתקות אני מאוד דואגת, לא ישנה, חושבת מה יהיה. אבל כמו שבוטל הפור להשמיד את היהודים בפורים, ככה אני מאמינה שהתוכנית הזו תבוטל ולא תצא אל הפועל. כל הרבנים מבטיחים את זה. בעלה של אחת מהבנות של חקלאי והרב אמר לו להמשיך לשתול צמחים וירק כדי שנוכל ליהנות מהם בעוד ארבע שנים". ולא, הבנות עוד לא ארזו את הבית. הכל מתוך כוח האמונה. כך אומרת נאוה, הבת הבכורה המתגוררת כ-13 שנה בנצרים. "הכל נפלא כרגע ביישוב. שוקק חיים. יש פה אנשים שמאמינים ועושים. אנשים קונים פה בתים וממש אין תחושה של נטישה קרובה", אומרת נאוה, "אנחנו מאמינים שהגזירה תתבטל. אין לנו שיג ושיח עם ראש הממשלה. מבחינתנו, לארוז זה לשתף פעולה עם ממשלת הגירוש. אנחנו קשורים לממשלה, לצבא ולמשטרה אבל אנחנו לא נשתף פעולה". "עיננו פקוחות ואנחנו אנשים מציאותיים", מוסיפה נאוה, "ברור לנו שאם יפנו אותנו לא נוכל להיכנס חזרה. אנחנו מרגישים נגזלים. יש לנו פה רכוש שעמלנו עליו כמו כל אדם אחר, אבל זה עדיין לא אומר שניתן יד לגירוש".
"ההורים שלי ראויים להערצה", מדגישה נאוה, "אני מאמינה שבחזית יותר קל מהעורף, וכל מה שאנחנו עושים פה, זה רק בזכות החינוך והעידוד שהם העניקו וממשיכים להעניק לנו וזה שהם מסוגלים לסבול את הגעגועים אלינו ולנכדים שלהם. הם גיבורים". הבת הרביעית, אביבית, המתגוררת בנוה דקלים, מספרת כי מאז תחילת מהלכי ההינתקות, מספר תושבי הגוש הכפיל את עצמו. "אנחנו פה מתוך אמונה חזקה וזה כל מה שחשוב".
|
