פעם לראות סרט בראש העין, היה מחזה מרנין את הלב. החל מהצגה יומית ועד הצגת ערב בכל יום ויום כולל מוצ"ש. סרטי המערבונים והקראטה השפיעו רבות עלינו והיינו יוצאים אל מחוץ למיתחם הפחון הענק בתחושה שאנו כוכבי הסרט .

סרטים הודיים היו נחלת הנערות והנשים שהיו ממלאות את האולם בים של דמעות, ואילולא יעקב, חיים ועובדיה, ים התיכון היה משתלב יפה עם הים ההודי שלמורדות המושבים בהיכל הפח.

לראות סרטים בחורף, היתה חוויה יותר מרגשת עת הומטרנו בגשמי הברכה. צלילי הסיטאר ההודי בליווי קולות הרעם והמימטרים העניקו ליושבי האולם צלילים שעד היום לא הצליח אף מוזקאי להלחין.

היו פעם סרטים בראש העין... כל סרט סרט. לא כמו היום.