אסי רביע, כבאי תושב ראש העין שהשתתף בכיבוי השריפה הגדולה ביערות הכרמל מספר ל'אינדקס' על התחושה הקשה, הרגעים המרגשים והמראות, ומגלה מה בעיקר אנחנו צריכים ללמוד מכל הסיפור הזה.
למעלה מחמש יממות, ואם נדייק, במשך כמאה שעות השתתף אסי רביע וחבריו לעבודה מתחנת כיבוי האש בפתח תקווה בכיבוי השריפה בכרמל. בבית הוריו ברחוב רמת הגולן בעיר מספר רביע: "ביום שהתחילה השריפה הגדולה הייתי במשמרת בתחנת כיבוי אש בפתח תקווה בה אני עובד קרוב לשנתיים. בשעות הצהריים ראיתי לפתע מכונית כיבוי אש יוצאת מהתחנה והחברים שלי צועקים שהם הולכים לתגבר את אזור הצפון. אמרתי לעצמי שגם אני רוצה להיות חלק מהצוות ולפתע מצאתי את עצמי בתוך רכב הכיבוי נוסע להציל חיים" מספר רביע בהתרגשות. "זה יישאר בזיכרוני הרבה זמן, נאבק באש הגדולה, נחנק ונסוג ונלחם בצינורות ובמים נגד האש המשתוללת בגבהים עצומים, במסירות, בנחישות ובגאווה. השריפה הייתה מאוד קשה. עצים התלקחו בשניות לכל גובהם והדביקו במהירות את העצים הסמוכים. האש פשטה במהירות עצומה כמו מכונית נוסעת. הרוח שיתפה פעולה עם האש והאש השתוללה. ראיתי מראות קשים ומזעזעים".
מה מביא אותך לבחור במקצוע הזה שכרוך בסכנת נפשות? אני שואל אותו. "זה חלום ילדות שלי להציל אנשים. אני רואה במקצוע הזה שליחות ציבורית". רביע מציין כי מתחנת כיבוי האש בפתח תקווה יצאו חמישה רכבי כיבוי לצפון ובהם עשרים ושישה איש: "יצאנו לקרב הגדול ולא זכרנו את עצמנו עד הרגע בו ראינו את האש מתחילה סוף סוף לדעוך". על הרגעים הקשים שבמשימה הוא מספר: "היו רגעים קשים. למשל ראיתי תבניות של גופות על הרצפה וזה דבר ממש לא נעים לראות. באחד המקומות הפרידה חומת בטון בינינו לבין האש. היינו מוכרחים להתקרב יותר לשריפה כדי להצליח למתן אותה. פתאום הרגשתי את האדמה רותחת, פטריות עשן אדירות עפו מכל כיוון ורעש איום של פיצוצים ושריפה. טיפסנו במאמץ רב על החומה, וכשהגענו אליה אל הצד השני הדפה רוח חזקה את הלהבות קרוב אלינו ובהחלטה של רגע, טיפסנו מהר בחזרה וגלשנו אל העבר השני. לא היינו רחוקים מלהיות נמסים בחום הנורא. נלחמנו במלחמה אדירה עד כמה שאפשר". אסי לוקח אוויר וממשיך "יערות שלמים נכחדו, עשרות קורבנות בנפש במיתה משונה, הייתה השתוללות אש בלתי נתפסת, חוסר אונים, למרות הכול נלחמנו במלחמה מול האש פנים אל פנים בתוך החצרות שלא תגיע פתאום רוח חזקה ותשאיר אותנו כלואים בתוך הלהבות. ככה זה. היינו בתפקיד, עשינו כל מה שיכולנו ונתנו את עצמנו במסירות גדולה, ללא חשבונות ובמאמץ אדיר. השם שמר עלינו".
מאיפה אתה שואב את הכוח הזה?
"כבאי מפתח כוחות על טבעיים בזמני מצוקה. האדרנלין זורם והוא נותן מעבר ליכולות הפיזיות והנפשיות שלנו. כבאי, אין לו זמן לחשוב על פחד, הוא חושב על המטרה ומסתער בחירוף נפש ובסופו של דבר הוא מנצח".
למרות החוויה הקשה מספר אסי רביע על תמיכה נפלאה של אזרחים שבאו לסייע, לתמוך באנשי כיבוי האש. "באחד הימים, כשנכנסנו לחיפה להצטיידות ומנוחה, עצרנו באחד הרמזורים ברמזור אדום. לפתע שמענו נקישה בחלון של הרכב. אלה היו אנשים אכפתיים שהביאו לנו המון אוכל וממתקים וברכו אותנו באלפי ברכות. היה לנו דמעות בעיניים. פה ראיתי את עם ישראל במיטבו".
הקמת אתרים קידום אתרים