05/09/2014
אודותינו מהדורת השבוע מהדורות קודמות חיפוש בארכיון דפי אינדקס תושבים מגיבים צור קשר
תוצאות חיפוש
נמצאו 170 תוצאות התואמות את החיפוש
התשובה שלא ניתנה למכתב ההתאבדות ההוא
מאת: זוהר גולדפרב
מה קורה להם? מה אנחנו יכולים לעשות בנוגע לזה?

השנים בין גיל 14 ועד גיל 24 נחשבות לתקופת גיל ההתבגרות. בשנים אלו מתפתחת דרך ראייה מסוימת על החיים ומתגבשות האמונות שילוו את הנער והנערה בחייהם הבוגרים. אלה מסתמכות על חוויות ילדות וחוויות אותן חווה המתבגר בהווה ועל תפיסה פילוסופית על העולם ועל החיים, שניצניה כבר קיימים. במהלך ההתקדמות בסולם השנים של תקופה זו, המתבגר תוהה על זהותו העצמית, מחפש תשובות על שאלות משמעותיות כגון תפקידו בעולם, בחברה ("קבוצת השווים" בה הוא חי, כלומר חבריו), תפקידו במשפחה, לעיתים תפקידו במדינה וכדומה. הוא תר אחר המשמעות שלו כיחיד ומידת השפעתו על הסובב אותו.

השאלות הרבות אותם המתבגר שואל את עצמו נשאלות ברוח הטמפרמנט האישי שלו. אותם קווי אופי שאפיינו אותו כשהיה צעיר יותר, אינם נעלמים. עולמו הפנימי ממשיך להיבנות פנימה דרך אותם קווי אופי. העניין הוא, שבגיל הזה קיימים אלמנטים המועצמים בשל התהליכים הביולוגיים המשתנים בגוף, בשיתוף עם השינויים וזוויות החשיבה הייחודיות המאפיינות את התקופה הזו.

הטלטלות הפנימיות שחווה המתבגר יכולות להביא להתכנסות יתר על המידה דווקא אצל מי שהיה עד כה ערני לסביבה ומשתף, ולעומת זאת להביא לעוצמות אימפולסיביות רועשות את הנער שהיה עד כה שקט. מה נכון יותר? מה נחשב בריא? האם מי ששקט ונחשב תלמיד טוב, הוא אכן בסדר? האם מי שמוציא את כל מה שיש לו בבטן על משפחתו, הוא לא בסדר?

יהיו הורים שכל עוד הם מכירים את מי שמולם ויודעים לצפות את מעשיו, ירגישו בטוחים. אבל אם הילד שינה עורו ולא ברור מה עובר עליו. חוסר הביטחון שלנו כהורים עלול לצוץ יחד עם הדאגה והניסיון לשלוט במתרחש. כעת עלולים לעלות קונפליקטים ולמרות הרצון הטוב לסייע, נראה כי אנו דווקא מרחיקים. ננסה לרגע קט, להיכנס אל נבכי נשמתו של המתבגר. פרספקטיבה של אדם בן 14, 16, היא בהחלט לא אותה נקודת מבט רחבה כמו של אדם בן 40. הניסיון שלנו יכול לסייע לנו אבל לא בהכרח לנער או לנערה. צרות הראייה של המתבגר היא כל עולמם. מתוקף כך, אין לזלזל בה.

מורן אביטל מלכנר, תושבת ראש העין, מדריכת הורים מוסמכת, בעלת קבוצה להורים ולמתבגרים "מתבגרים יחד" בפייסבוק, ומייעצת בפורומים בתחומי הורות, ילדים ומתבגרים מסבירה כי "מחשבות או מעשים קיצוניים של מתבגרים יכולים לעלות אצלם מכל מיני סיבות המתקשרות לאותה המהות, המקום שלי בעולם. טריגרים משמעותיים יכולים להיות בעיות חברתיות וחוסר מציאת מקום בקרב בני גילם, דחייה וחרם חברתי, הסתבכויות ושקרים, לחץ וחוסר יכולת להתמודדות עם מצבים אלה ואחרים, גירושין של ההורים, אובדן אנשים יקרים (מוות), מבחנים ובגרויות, צבא, בן/בת זוג, התאהבויות ופרידות, זהות מינית, מראה חיצוני, משקל, גובה, התפתחות איטית או מהירה לגילו ועוד."

העוצמות הרגשיות שהמתבגרים חווים, לעיתים חזקות הרבה יותר מהמציאות כפי שהיא נראית לנו ההורים. לדוגמה, התאהבות של מתבגר ואי הענות של הצד השני יכולה להיות הרת אסון מבחינתו. סוף העולם. מבוגר יודע כי יעבור זמן ותחושת הכאב תתחלש. הלב יתאהב בשנית, בשלישית וכולי. לך תסביר את זה למתבגר. הוא הרי לא רואה את זה, לא משנה מה. כעת, קחו את הסיטואציה הזו ותלבישו אותה על מצב בו אותה אחת אמרה שהיא לא אוהבת אותו מול כל הכיתה. מבחינת מתבגרים אחדים כאן מסתיימים החיים. איך הם ילכו מחר אל בית הספר? איך הם יקומו בבוקר? אין אהבה ולא רק זה, אותה אחת שברה את הפאסון שהמתבגר טרח לבנות כל כך הרבה זמן. זאת, דרך אגב, כדי לכסות על תחושת חוסר הביטחון שיש לו (הוא חושב שהוא נראה נורא, הוא חושב שהוא לא שווה כלום). כעת, איפה אותו מתבגר יכול להרגיש קצת יותר חזק? בבית.

שם הוא טורק את הדלת, כי לא בא לו עכשיו לפנות לכיור. שם הוא יכול לומר לאימא מה הוא רוצה ומה לא. מקסימום היא תכעס, אולי תעניש. במקרה הזה אותו מתבגר מוציא החוצה את הכעס ואת התסכול. אבל מה קורה עם אותם מופנמים שנעלמים אל תוך עצמם? מורן מסבירה כי "בחוויה הסובייקטיבית של המתבגרים, הם עלולים לחוש עלבון, עצב וכעס על עצמם ועל הסביבה. את תחושת השייכות ההכרחית לכל אדם מיום היוולדו, הם עלולים לאבד. הריק שנוצר בתוכם עלול להביא אותם לתחושה כי אין להם עוד מה לתרום בקיומם.

מתבגר המחליט לשים קץ לחייו, הגיע עם עצמו למסקנה כי זהו הפתרון היחיד למצב הרגשי בו הוא נמצא.
בעיני המתבגר הנמצא במצב זה, התאבדות ושימת קץ לחייו אינה רצויה, אך הוא מרגיש כי זהו הפתרון לסיום תחושת הסבל, הכאב והמצוקה בה הוא נמצא. בחוויה האישית הוא מרגיש כי אין ערך לחייו בעיקר כי אין אחר שער למצוקתו ולסבלו. הוא מרגיש כי לא רואים אותו, לא ששים לעזרתו וטוב לעולם בלעדיו- הוא לא שייך לכאן."

כמה שזה כואב לחשוב שמישהו אכן חושב כך. כואב כי אותו מתבגר כל כך טועה בדרך הראייה הזו. הצרה היא, שלא ניתן להראות לו את זה. מה בכל זאת ניתן לעשות? מורן מגדירה מצב זה של מתבגר כדיכאון. מבחינתה "דיכאון זו מחלה שיש לטפל בה כמו בכל כאב פיזי כרוני אחר. הדיכאון הוא נפשי ולרוב נשלל תרבותית בשל האמונה שהאדם הביא עצמו למצב זה ואינו רוצה שיעזרו לו, הוא חלש. לא כך הדבר! אדם השרוי בדיכאון זקוק לעזרה ולתמיכה כי הוא אינו נמצא במצב בו הוא יכול לראות את החיובי והאופטימי, הוא אינו מסוגל להאמין שיש דרך אחרת לצאת מהמצוקה שלו."

אם כך, נשאלת השאלה כיצד נדע אם היחיד והמיוחד שאצלנו בבית הוא מתבגר דכאוני?
"הסתגרות, בדידות, ירידה בתפקודי החיים (לימודים, חברה), היעדרויות וחוסר השתתפות באירועים חברתיים מינימליים, התחמקויות מטיולים וימי גיבוש", אלה, אומרת מורן, הם אורות אדומים ששווה להתייחס אליהם. היא מוסיפה כי "יתכן גם סוג של עצבות ומצב רוח ירוד הכוללים תירוצים משכנעים על חוסר רצון להתערות בחברה. לעיתים ייתכנו גם שימוש באלכוהול, בסמים, התנהגויות שנראות מוקצנות, הפרעות אכילה והפרעות שינה", כל אלה מוסיפים שמן למדורה.
 
תחושת חוסר האונים של ההורה מלווה בשאלת המיליון דולר. מה לעשות? מורן ממליצה:
- חשוב להיות מעורבים בחיי הילדים- לדובב, לשאול שאלות מתעניינות ולא חוקרות, להתעניין ולתת תחושה שאתם שם בשבילו גם אם הוא מתנגד. תמיכה והתעניינות יכולים להשפיע המון על החלטתו.
- אין לשלול רגשות ותחושות של אכזבה ותסכול. להקשיב, להיות אמפאטיים ולהגיש עזרה.
- להיות בקשר עם המורים, המחנכים, לבדוק איך הילד מתנהל במשך זמן השהות בבית הספר.
- הוא לא לבד בסירה הזאת- להסביר שיש קשיים ועם כל קושי ניתן להתמודד, הוא לא היחיד שחווה כעס ותסכול. אם לכם ההורים היו חוויות של קושי ספרו זאת למתבגרים שלכם ושתפו מה עזר לכם.
- התייעצות מקצועית- פנו לעזרה מקצועית, דברו עם יועצת בי"ס, פסיכולוגים, מדריכים ומאמנים, שתפו בפורומים ואתרים אנונימיים- יש לאן לפנות, לא תמיד יודעים לאן, הכול גלוי ברשת האינטרנט. ייעוץ אינטרנטי אנונימי: http://www.askpeople.co.il/
- מתבגרים רבים משתפים את ההמון בתחושות שלהם בפייסבוק וברשתות חברתיות. מדי פעם רצוי לבדוק מה קורה בתוך המסכים.

הנער והנערה זקוקים נואשות למישהו שיבין ויכיל את המצוקה שלהם, מישהו שייקח מהם את הכאב- הם עצמם לא תמיד נמצאים במקום שיכול לראות את הדרך לשינוי. חשוב שתהיה להם האפשרות לאוורר את התחושות בלי שישפטו אותם, ייבהלו ויתפרקו ממה שהם מרגישים, הם זקוקים לאדם חזק ויציב שייקח אותם יד ביד ויוציא אותם מהחשיכה".

צילום אילוסטרציה

תאריך: 25/10/2012
גיליון: 858
עמוד: 6
חדשות ראש העין
תשחץ
לוח אינדקס
חדשות השומרון
סודוקו
נדל''ן
הכתבה המרכזית
אסטרולוגיה
במחשבה שנייה
לא קונבנציונאלי
מדור משפטי
חגים ומועדי ישראל
חינוך ותרבות
מדור חקירות
חדשות בארץ
ספורט
מחשבים
טוקבקינדקס וסקרים
פלילי
רפואת שיניים
משולחן הדובר
סיבוב בעיר
צרכנות
שונות

  הדפסהדפס

 
אינדקס אובייקטיבי רח' שבזי 26 ראש העין, 48622   טל:03-9022299, 0544-318001 פקס: 03-9022298
אודותינו | מהדורת השבוע | מהדורות קודמות | חיפוש בארכיון | תושבים מגיבים | תקנון | מפת האתר
Powered by הקמת אתרים  קידום אתרים עיצוב אתר - קצנשטיין גילי , נטלי חדד ארמי כל הזכויות שמורות © www.index-r.co.il